<h1>המנהיג הלכ' פסח — סדר לילות של פסח</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מה שנהגו העולם לברך זמן על הכוס בתחילת הרגלים ובשופר ובסוכה ובלולב [סוכה מ"ו ע"א] ואין מברכי' על בדיק' חמץ ועל ספיר' העומר זמן, דבהנאה ובמעשה תלייא מילתא כדאמ' בסוף ע"פ, [פסחים קכ"א ע"ב] פשיטא על פדיון הבן אבי הבן מברך דמצווה דיליה היא שהחיינו מי מברך אי אבי הבן מברך דמצווה דיליה היא, או דילמ' כהן מברך דקא מטי הנאה לידיה, והלכת' אבי הבן מברך שתיים על פדיון הבן ושהחיינו דמ"מ הנאה מטי לאחרי' בהאי מצוה ובלולב וסוכה ושופר דמטו הנאה לידיה הוא בחביבות המצוה שמקיים ואית בהו מעשה, וכן הרואה את חבירו לאחר ל' יום מברך שהחיינו דרואהו ונהנה בו, וכן על הגשמי' ביש לו קרקע [לבדו], והמוצ(י)א מציאה והוא יחיד וכן בליל הכפור כעל הכוס הוא והרי נהנה דהא מברכי' ליה על הכוס אי לאו דבדיל ליה וחייב ליה בתוספ' עינוי ולא מצי למטעמיה לינוקא דאתי למיסרך כדאמ' (בפ"ב) [בפ"ג] דעירובי', אבל בבדיקת חמץ הא בביטול בעלמ' סגי ליה, ואם יבדוק אחר דיי לו בכך, וספירת העומר אין בו מעשה ולא הנאה במצוה. אב"ן. וצ"ע. וה"ר משה ש"צ כתב, דכל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקר' מגילה ונר חנוכה, וכל מצוה שהוא קניין לו כמו ציצית ותפילי' ומזוזה ומעקה ושאינה מצויה ודומה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך בעשייתה שהחיינו, ואם לא בירך על כולן בעשייתן יצא ידי חובתו. ולדבריו לא דמייא בדיקת חמץ להנך דאין לה זמן קבוע דמר"ה יכול לבדוק, כדאמ' בפסחי' [ו' ע"א], המפרש בים והיוצא בשיירא ודעתו לחזור קודם הפסח דאפי' מר"ה זקוק לבער, וספירת העומר דאין לה זמן קבוע הוא דאי לא בירך ביומ' קמא מברך למחר, וליומא אחרי'. אב"ן. [ועוד דספירת העומר והלל זמן של יום טוב עולה לו שמפני יום טוב הם באים. וכן פדיון הבן, כיון ששנינו [בכורות מ"ט ע"א] מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן יחזיר, נמצא שאין עקר פדיונו אלא לאחר ל' יום לכך מברך שהחיינו דהוה ליה בזמנו קבוע. והפרש תרומה ומעשר שאינו יכול במחובר מברך שהחיינו כשיפרישם. ומילה אע"פ שאינו אלא ביום השמיני מפני צער התינוק אין מברכין עליה שהחיינו וכן שהשמחה במעונו]. ולכלל הראשון דמברך זמן בדמטי ליה הנאה הרואה גשם ויש לו קרקע מיוחדת מברך שהחיינו, והמוצ(י)א מציאה והוא יחידי והרואה את חבירו לאחר ל' יום ובכל פירות חדשי' שגדלו באילנות ובתחיל' ראייתו אותן ואקרא חדתי בפ' בכל מערבי' ובגדולי' שאינן רגילין להתחדש אלא פעם אחת בשנה דומייא דקרא חדתי ואפי' גדיים וטלאים אבל בשר עופות ודגים שאינן חידוש לכל העולם אע"פ שהן חידוש לו שלא אכל מהן בשנה זו אין לברך זמן.
